פסק-דין בתיק ת"ק 001102/04

התביעה:

בפני תביעה על סך 16,000 ש"ח בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע בתאונה מיום 8/10/03.

לטענת התובע, נסע בכביש חד סטרי פרטי, בכניסה ל"מכון וולקני", כשהנתבעת נסעה מולו, בניגוד לכיוון התנועה, וכתוצאה מכך ארעה התנגשות חזיתית בין כלי הרכב.

ההגנה:

לטענת הנתבעת, נסעה בכביש הגישה ל"קריה החקלאית" (מכון וולקני) מתוך כוונה להגיע לבית החולים הוטרינרי. כשהגיעה למחסום, הורה לה הקב"ט לחזור על עקבותיה מאחר ואין כניסה לבית החולים הוטרינרי, דרך קרית החקלאות. בדרכה חזרה, הבחינה הנתבעת ברכבו של התובע, אשר הגיח במהירות תוך סטיה לנתיב נסיעתה. הנתבעת ירדה לשוליים, עד כדי עצירת רכבה, אולם לא הצליחה למנוע את ההתנגשות.

הודעת צד ג':

בהתאם להחלטה מיום 16/6/04, הגישה הנתבעת הודעת צד ג' נגד קצין הבטחון וחברת האבטחה (להלן: " צד ג'").

לטענת הנתבעת, צד ג' 1, קצין הבטחון שהיה מוצב במחסום סירב להתיר לה להיכנס לתחומי הקריה, הוא הורה לה לבצע פניית פרסה ולחזור על עקבותיה, וזאת בניגוד גמור לכיוון התנועה וללא כל התרעה בדבר הסכנה הצפויה לה. לטענתה, לו היה הקב"ט מתיר לה לצאת דרך שטח הקריה או היה מתריע בפניה כי הוא מכוון אותה לדרך חד סטרית היה הנזק נמנע.

לטענת הנתבעת, צד ג' 2 חבה באחריות ישירה או שילוחית למעשיו ומחדליו של צד ג' 1.

הגנת צד ג':

הנתבעת נסעה בכביש פרטי, בו מותרת הכניסה למורשים בלבד. צד ג' פעלו בהתאם להנחיות משרד החקלאות. הנתבעת עברה על החוק בכך שנסעה בכביש שהכניסה אליו אסורה.

דיון:

במישור היחסים בין התובע לבין הנתבעת -

הנתבעת העידה כי נכנסה לכביש הפרטי בטעות. על אף שראתה שילוט כי מדובר בדרך פרטית, היא פנתה אליה שכן לדבריה היתה "חייבת להגיע לאן שהוא כדי לחזור". הנתבעת המשיכה לנסוע כדי לראות איך לצאת משם. היא הגיעה אל צריף בו  היה השומר, השומר הבהיר לה כי אינה מורשית להיכנס וכיוון אותה לעשות פרסה ולחזור על עקבותיה. הנתבעת נסעה חזרה ואז ארעה ההתנגשות בין רכבה לבין רכבו של התובע.

מאחר שאין חולק כי הנתבעת היא זו שנסעה  בניגוד לכיוון התנועה, בעוד שהתובע נסע בדרך המותרת, הרי הנתבעת היא זו שאחראית לקרות התאונה.

השאלה היא האם יש לייחס לתובע רשלנות תורמת.

מעדויות הצדדים עולה כי התאונה ארעה בעיקול הדרך. לטענת הנתבעת, הבחינה בתובע מבעוד מועד, ולכן סטתה ימינה עד כמה שיכלה, אולם התובע נסע במהירות והתנגש בה. עיון בתמונות שצרפה הנתבעת מעלה כי הפגיעה ברכבה, היא בעיקר בצד שמאל, עובדה המתיישבת עם גירסתה.

גם התובע העיד כי ראה את הנתבעת, אולם זאת רק לאחר שהיא "יצאה מהסיבוב". לטענתו, נסע במהירות של 5 קמ"ש. לאור עדות הנתבעת כי הבחינה בתובע וסטתה לימין, אין סבירות כי התובע נסע במהירות איטית כנטען על ידו, שכן אילו נסע במהירות של 5 קמ"ש, היה באפשרותו לצמצם את הפגיעה באופן ממשי, ולא כך היה.

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, הגעתי למסקנה כי יש לייחס לתובע אחריות מסוימת לקרות התאונה. אמנם התובע נסע בדרך בכיוון המותר, אולם היה עליו לנהוג יותר באיטיות ובמשנה זהירות, הן בהתחשב בכך שהדרך מעוקלת והן בהתחשב בכך שהיה עליו לצפות כי כלי רכב יסעו במקום, בניגוד לכיוון התנועה.